אישה, תמיד אישה

אישה, תמיד אישה

"אין לי מושג איך היא עושה את זה" מאת אליסון פירסון.
נא להכיר – קיית הדי. מנהלת תיקי השקעות, אימא לשניים. היא יכולה לנהל עסקאות בתשעה סוגי מטבעות, בחמישה אזורי זמן, להתרחץ, להתלבש, לרחוץ את הילדים, להלביש אותם ולצאת מהבית בתוך חצי שעה.
קיית סובלת ממחסור חמור בזמן, סופרת דקות כפי שנשים אחרות סופרות קלוריות.
בשעה שהיא ממהרת מפגישה עסקית אחת לשנייה, מתנגן בראשה פסקול מטורף של חיי אם עובדת: …"לא לשכוח להכין דוחות ללקוחות, להזמין טרמפולינה מתנפחת, שיחת טלפון טרנסאטלנטית, חגיגה בגן הילדים, עוגה לשבת, מדד הדאו-ג'ונס, לבטל תור לשיננית, לבצע תרגילים לחיזוק רצפת האגן, למצוא זמן לסקס"… ואם תביאו בחשבון גם מטפלת מניפולטיבית, בוס אוסטרלי המסתכל על שדיה כאילו הם עומדים למכירה במחיר מבצע, בעל סבלני , מחותנים מזועזעים, שני ילדים תלותיים ומאהב בדואר אלקטרוני, תקבלו אישה המקפיצה באוויר הרבה דברים בבת אחת וברור שמשהו מכל אלו ינחת בחבטה תוך זמן קצר.
כך מתחיל בעצם סדר יום נשי גם במציאות ישראלית. אמנם הציטוט הנ"ל הוא תקציר של ספר, אך הוא בהחלט פרק בסיפור של נשים רבות. הן עוזבות את הבית ברגע האחרון, עם ילדים מטלטלים על שתי ידיים, ובחצי נשימה הן מספיקות: לזרוק תפוח וסנדביץ' בספסל האחורי של האוטו יחד עם עשרות ניירות וגא'נק מאתמול, להתפלל שלא יהיו פקקים, להתאפר ברמזור, למרוח שפתון במעלית ולהגיע לעבודה עם חיוך ענק כמו מי שחזרה עכשיו מספא יוקרתי…
אילו היה מדובר באירוע חד פעמי, או פתיח למערכון, זה היה אולי משעשע, אך מדובר במציאות שאין אפשרות להאשים או לשפוט בה, אלא ראשית לקבל אותה כפי שהיא. מציאות זו נובעת מסגנון החיים של כולנו, מתרבות או מהיעדר תרבות, וממכלול אינסופי של גורמים המחייבים אותנו לעמוד כל הזמן בקצב.
האם הדבר מוכר למישהי ? האם עולה התחושה כמה קשה להיות אם? וכמה קשה להיות אישה ? וכמה זרועות צריך לשם כך?
בסופו של דבר האישה או האימא הזו, היא קצת או יותר בכל אחת ואחת. נשים לא מחפשות קסם במרדף אחרי הזמן שנראה אבוד מראש. הן זקוקות לתרופות שלא כלולות בספר התרופות, והן מוצאות אותן לפרקים קצרים בסופי השבוע: שקט פנימי, תחושה של פשטות, ואמצעים המאפשרים להיות דיוק מה שג'ון לנון כתב בשירו "האישה היא הכושית של העולם": יעילה בכל אחת מארבעת המשרות: אימא, רעיה, בוסית ושרת חוץ.
רשימת המטלות הראשונית בסיסית – לעבור את החגים.
לשרוד עוד שיחת טלפון עם החמות, לראות צלחות נקיות וחיוכים אחרי יום עמוס בבישולים, בעל שיזהה תוך פחות משבוע שהסתפרתי, איפור בעיניים שלא נמחק מדמעות, מישהי שתצרח במקומי על הילדים.
קרייריסטית מצליחנית, אימא למופת, בשלנית דאגנית, מאהבת, מבריקה ומחושבת (ואפילו מצליחה להשאיר שארית מהמשכורת אחרי הסיבוב בקניון).
זוהי רק תמצית חייהן הסודיים של אמהות עובדות. את רגשי האשם, התחבולות המצחיקות, הזיופים, התשישות הרבה, הייאוש ועול השנים, נראה בעור פניהן, בשיערן, בציפורניים, בנשימה, בעיניים ועוד. זהו תוצר לוואי של חיים במתח ישיר או סמוי, המעורר קונפליקט בין עולמות שניתן להסכים איתו אך לא תמיד יש לו פתרון.
עד שהמערכת, הממשלה, השר, הבעל יובילו לשינוי, צריך המון כוח ואנרגיה לחיים בשנות ה- 2000, ומי משלם את המחיר ?
המערכת ההורמונאלית: השמֲנה, שינויים במחזור, פצעים, צורך במתוק, עייפות, שינה לא תקינה, שעון ביולוגי פנימי המנסה להדביק את עצמו לשעון היום או מתעקש לנוע בקצב שלו, אוסף של תסמינים שאינם מחלות אך הם משפיעים היטב על איכות החיים והיכולות לחיות את הרגע.
"הדרך הטובה ביותר לפתור בעיות זה לצחוק מהן" אמר צ'רלי צ'אפלין, והאם בעצם זה הפתרון היחיד? חד משמעית – לא. ראשית אין פתרון יחיד ובנוסף הצורך להיות מודעת ומאידך לספק לגוף את הנתונים הבסיסיים ביותר לפני כל תרופה, הכרחי.
מה בסיסי? נשימה מודעת, שינה איכותית, תחושת סיפוק, תזונה נבונה, הקדשת זמן לפעילות גופנית, חלוקה נכונה של הזמן המייחדת מקום לתחזוקת הגוף והנפש.

No Comments

Post A Comment

דילוג לתוכן